Le texte Le vocabulaire Les révisions
Shvouoth
Daf 46a
רֵישָׁא וְסֵיפָא בִּרְאָיָה; רְאָיָה דִּלְשַׁלֵּם קָתָנֵי, רְאָיָה דִּשְׁבוּעָה לָא קָתָנֵי.
Traduction
Both the first clause and the latter clause address cases in which proof is required, as even in the first clause the worker must have witnesses testifying that he was actually hired. The baraita does not mention it because it teaches only with regard to proof that requires the employer to pay, but it does not teach with regard to proof that makes it possible for the worker to take an oath and receive payment.
Rachi non traduit
רישא וסיפא בראיה. רישא. נהי דקתני נשבע ונוטל ליתיה אלא שיביא תחלה עדים ששכרו:
ראיה דלשלם קתני. ראיה המחייבת את בעה''ב לשלם קתני:
ראיה דלשבועה. שאינה באה אלא לגלגל את השבועה על השכיר לא קתני:
Tossefoth non traduit
רישא וסיפא בראיה. ואיירי כולה ששכרו בעדים וא''ת ניחזי עדים מאי קאמרי דכה''ג דייק בח''ה (ב''ב דף מה.) בהלכתא דאומן וי''ל כגון דלא ידעי עדים כמה קצץ והתם נמי ה''מ לשנויי הכי ובלאו הכי משני התם שפיר:
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא, שְׁלַחוּ לֵיהּ מִבֵּי רַב לִשְׁמוּאֵל: יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּינוּ, אוּמָּן אוֹמֵר: ''שְׁתַּיִם קָצַצְתָּ לִי'', וְהַלָּה אוֹמֵר: ''לֹא קָצַצְתִּי לְךָ אֶלָּא אֶחָת'' – מִי נִשְׁבָּע? אָמַר לָהֶן: בְּזוֹ יִשָּׁבַע בַּעַל הַבַּיִת, וְיַפְסִיד אוּמָּן; קְצִיצָה וַדַּאי מִידְכָּר דְּכִירִי אִינָשֵׁי.
Traduction
§ Rabbi Yirmeya bar Abba said: After Rav’s death the Sages sent the following message to Shmuel from the study hall of Rav: Our teacher, instruct us with regard to the case where the craftsman says: You fixed two coins as my payment; and the other, the employer, says: I fixed only one coin as your payment. Who takes an oath? Shmuel told them: In that case, the employer shall take an oath to support his claim and the craftsman shall lose the difference. With regard to the fixing of wages, people certainly remember. The Sages instituted the oath taken by the worker where he claims he has not been paid in a situation where it is reasonable to presume that the employer is distracted and apt to forget.
Tossefoth non traduit
לא קצצתי לך אלא אחת. ע''כ איירי כגון דאמר שעדיין לא פרע אותה אחת דאי פרעה כבר ה''ל כופר הכל ובסמוך מוקמי' לה כרבי יהודה דבעי הודאה במקצת וקשה דבעבר זמנו אמאי המע''ה והא מפרש לעיל טעמא משום דחזקה אין בעה''ב עובר בבל תלין ואין שכיר משהה שכרו והכא הרי השהה והרי עבר:
אִינִי?! וְהָא תָּנֵי רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל: קָצַץ – הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה, וְאִי לָא מַיְיתֵי רְאָיָה – פָּקַע. אַמַּאי? יִשָּׁבַע בַּעַל הַבַּיִת, וְיַפְסִיד אוּמָּן! אָמַר רַב נַחְמָן: לִצְדָדִין קָתָנֵי – אוֹ מֵבִיא רְאָיָה וְיִטּוֹל, אוֹ יִשָּׁבַע בַּעַל הַבַּיִת וְיַפְסִיד אוּמָּן.
Traduction
The Gemara asks: Is that so? But doesn’t Rabba bar Shmuel teach in a baraita: If there is a dispute with regard to the sum fixed as wages, the burden of proof rests upon the claimant, i.e., the craftsman, and if he does not bring proof, his claim is dismissed. The Gemara clarifies the difficulty: Why? Have the employer take an oath, and only then shall the craftsman lose the difference, in accordance with Shmuel’s ruling. Rav Naḥman said: Shmuel teaches the baraita disjunctively: Either the craftsman brings proof and receives the amount he claims, or the employer takes an oath, and the craftsman loses the difference.
Rachi non traduit
והא תני רבה בר שמואל כו'. הך מתניתין דלעיל:
מֵיתִיבִי: הַנּוֹתֵן טַלִּיתוֹ לְאוּמָּן, אוּמָּן אוֹמֵר: ''קָצַצְתָּ לִי שְׁתַּיִם'', וְהַלָּה אוֹמֵר: ''לֹא קָצַצְתִּי לְךָ אֶלָּא אֶחָת''; כָּל זְמַן שֶׁטַּלִּית בְּיַד אוּמָּן – עַל בַּעַל הַבַּיִת לְהָבִיא רְאָיָה. נְתָנָהּ לוֹ בִּזְמַנּוֹ – נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. עָבַר זְמַנּוֹ – הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.
Traduction
The Gemara raises an objection to Shmuel’s ruling from a baraita: With regard to one who gives his cloak to a craftsman for mending, and then the craftsman says: You fixed two dinars as my payment, and that one, the owner, says: I fixed only one dinar as your payment, then so long as it is so that the cloak is in the possession of the craftsman, it is incumbent upon the owner to bring proof that the fee was one dinar. If the craftsman gave the cloak back to him, then there are two scenarios: If the claim is lodged in its proper time, i.e., on the day of the cloak’s return, then the craftsman takes an oath and receives the two dinars. But if its proper time passed, then the burden of proof rests upon the claimant, and the craftsman would need to bring proof that the fee was two dinars.
Rachi non traduit
כל זמן שהטלית ביד אומן. דבעל הבית הוי המוציא מחבירו עליו הראיה להביא עדים שלא קצץ אלא אחת:
בִּזְמַנּוֹ מִיהָא נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל; אַמַּאי? יִשָּׁבַע בַּעַל הַבַּיִת וְיַפְסִיד אוּמָּן!
Traduction
The Gemara states the objection: In any event, the baraita states that if the claim is lodged in its proper time, the craftsman takes an oath and receives his payment. According to Shmuel’s ruling why should this be so? The employer should take an oath, and the craftsman should lose the difference.
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: הָא מַנִּי – רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּאָמַר: כָּל זְמַן שֶׁשְּׁבוּעָה נוֹטָה אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת – שָׂכִיר נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל.
Traduction
Rav Naḥman bar Yitzḥak said in response: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says: Any time that the basic obligation to take an oath is directed at the employer, as in this case, as he admits to part of the claim, the Sages instituted that the obligation to take the oath is transferred, and the hired worker takes an oath and receives his payment. But according to the opinion of the Rabbis, the employer takes an oath and is exempted, as Shmuel ruled.
Rachi non traduit
רבי יהודה היא כו'. והכא נמי שבועה אצל בעל הבית היא מן התורה שהרי מודה במקצת:
הֵי רַבִּי יְהוּדָה? אִילֵימָא רַבִּי יְהוּדָה דְּמַתְנִיתִין, אַחְמוֹרֵי קָא מַחְמַר – דִּתְנַן: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם מִקְצָת הוֹדָאָה!
Traduction
The Gemara asks: To which statement of Rabbi Yehuda is Rav Naḥman bar Yitzḥak referring? If we say he is referring to the opinion of Rabbi Yehuda in the mishna (44b), how can that be? There, he is being stringent, and restricts the cases where the worker takes an oath and receives payment, more so than the Rabbis, as we learned in the mishna: Rabbi Yehuda says: The worker does not take an oath and receive payment without any other proof unless there is partial admission on the part of the employer with regard to payment of the wages.
Rachi non traduit
אחמורי מחמיר. על השכיר למשקל שבועה מיניה ושדיוה על בעל הבית:
אֶלָּא רַבִּי יְהוּדָה דְּבָרַיְיתָא – דְּתַנְיָא: שָׂכִיר, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא עָבַר עָלָיו זְמַנּוֹ – הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל, וְאִם לָאו – אֵינוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. וְאָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי – בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: ''תֵּן לִי שְׂכָרִי חֲמִשִּׁים דִּינָר שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדֶךָ''; וְהוּא אוֹמֵר: ''הִתְקַבַּלְתְּ מֵהֶן דִּינַר זָהָב'', אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ: ''שְׁתַּיִם קָצַצְתָּ'', וְהַלָּה אוֹמֵר: ''לֹא קָצַצְתִּי לְךָ אֶלָּא אֶחָת'';
Traduction
Rather, he is referring to the opinion of Rabbi Yehuda in a baraita; as it is taught: A hired worker, as long as the time allotted for him to receive his wages has not passed, takes an oath and receives payment of his claim, and if not, i.e., the time has passed, he does not take an oath and receive payment. And Rabbi Yehuda said: When does the worker take such an oath? It is in a situation when he said to his employer: Give me my wages of fifty silver dinars, which are still in your possession. And the employer says: You have already received a golden dinar, equal to twenty-five silver dinars, from them. Alternatively, the worker said to him: You fixed two coins as my payment; and the other, the employer, says: I fixed only one coin as your payment.
אֲבָל אָמַר לוֹ: ''לֹא שְׂכַרְתִּיךָ מֵעוֹלָם'', אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ: ''שְׂכַרְתִּיךָ וְנָתַתִּי לְךָ שְׂכָרֶךָ'' – הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.
Traduction
The baraita continues: But if the employer said to him: I never hired you, or he said to him: I hired you but gave you your wages, the burden of proof rests upon the claimant, i.e., the worker. Rabbi Yehuda rules that it is only when they disagree about the amount of the wages owed to the worker that the worker takes an oath and is paid his claim by his employer.
מַתְקֵיף לַהּ רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: אֶלָּא קָצַץ – רַבִּי יְהוּדָה הִיא וְלָא רַבָּנַן?! הַשְׁתָּא הֵיכִי דְּמַחְמִיר רַבִּי יְהוּדָה – מְקִילִּי רַבָּנַן, הֵיכָא דְּמֵקֵיל רַבִּי יְהוּדָה – מַחְמְרִי רַבָּנַן?!
Traduction
Rav Sheisha, son of Rav Idi, objects to this: But is this baraita, which says that the craftsman can take an oath about the sum fixed as the price, the opinion of only Rabbi Yehuda, and not that of the Rabbis? Now, where Rabbi Yehuda is stringent and restricts the opportunities of the worker to take an oath and receive payment in the mishna, the Rabbis are lenient, granting the worker the right to take an oath as proof that he has not been paid, then in a case where Rabbi Yehuda is lenient in the dispute described in the baraita concerning the amount fixed as wages, granting the worker the right to take an oath as proof of his claim, would the Rabbis be stringent with regard to the worker and grant the employer the right to take an oath and be exempt?
Rachi non traduit
אלא קצץ ר' יהודה היא ולא רבנן. בתמיה הא דקתני דאקציצה נשבע שכיר רבי יהודה קאמר לה ולא רבנן השתא היכא דמחמיר ר' יהודה אשכיר כגון בשאין מקצת הודאה אצל בעל הבית מקילין רבנן אשכיר והימנוה בשבועה:
וְאֶלָּא מַאי – רַבָּנַן? וְאֶלָּא הָא דְּתָנֵי רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל: קָצַץ – הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה, מַנִּי? לָא רַבִּי יְהוּדָה וְלָא רַבָּנַן!
Traduction
The Gemara wonders: Rather, what can be said, that the baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis? But if so, then with regard to that baraita that Rabba bar Shmuel teaches, that in a dispute about the sum fixed for the craftsman’s wages the burden of proof rests upon the claimant, whose opinion is it? It is not the opinion of Rabbi Yehuda, and not that of the Rabbis. According to Rabbi Yehuda the craftsman takes an oath to prove his claim about the wage, and according to the Rabbis, it is the employer who must take an oath to exempt himself from paying the higher wage.
אֶלָּא אָמַר רָבָא: בְּהָא קָמִיפַּלְגִי – רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: בִּדְאוֹרָיְיתָא – עֲבַדוּ לֵיהּ תַּקַּנְתָּא לְשָׂכִיר; וּבִדְרַבָּנַן – הֲוַאי תַּקַּנְתָּא, וְתַקַּנְתָּא לְתַקַּנְתָּא לָא עָבְדִינַן.
Traduction
Rather, Rava said that they disagree about this: Rabbi Yehuda holds that only in the case of an oath mandated by Torah law did the Sages institute an ordinance for the benefit of the hired worker that he can take an oath to support his claim. When the employer’s claim contains an admission to part of the claim of the worker, the employer is required by Torah law to take an oath to support his claim. But with regard to an oath mandated by rabbinic law, such as where the employer denies owing any money, where according to Shmuel he still must take an oath, the original oath is already an ordinance, and we do not institute an ordinance to adjust an already-instituted ordinance.
Rachi non traduit
אלא בהא פליגי כו'. ולעולם קצץ ר' יהודה ולא רבנן והא דתני רבה בר שמואל רבנן היא ודקשיא לך השתא היכא דמחמיר ר' יהודה כו' אין ובהא פליגי רבי יהודה סבר בדאורייתא עבדו רבנן תקנתא לשכיר היכא דאיכא אבעל הבית שבועה דאורייתא עבדו רבנן תקנה לשכיר למיפכיה לשבועה עליה אבל אדרבנן תקנה היא ותקנתא לתקנתא לא עבדינן היכא דאין שם מקצת הודאה דלא רמיא אבעל הבית אלא שבועת היסת דרבנן היא גופה תקנתא היא כרב נחמן ותקנתא לתקנתא להפכה מבעל הבית ולמישדייה אשכיר לא עבוד רבנן:
Tossefoth non traduit
בדרבנן תקנתא הוא. פירוש שצריך לתקן שבועה וגם צריך לעוקרה ממקום שהיא ראויה להיות דהיינו בעל הבית ולא עבדי תקנתא לתקנתא ולא כמו שפירש הקונט' תקנתא היא כדרב נחמן דאמר משביעין אותו שבועת היסת שהרי אותה שבועה לא היתה בימי תנאים דהתנן אין לך בידי פטור ואמרינן נמי בפ''ב דקידושין (דף מג:) והשתא דתקון רבנן שבועת היסת:
וְרַבָּנַן סָבְרִי: בִּדְרַבָּנַן נָמֵי עָבְדִינַן תַּקַּנְתָּא לְשָׂכִיר, וּקְצִיצָה מִידְכָּר דְּכִיר.
Traduction
And the Rabbis hold that with regard to an oath mandated by rabbinic law, we also institute an ordinance for the benefit of the hired worker; but with regard to a dispute about the amount fixed as wages, they maintain that the employer will remember the amount, and therefore he takes the oath and is exempt, as Shmuel ruled. According to Rabbi Yehuda, the worker takes the oath in that case, as the employer admits to part of the claim, and the Sages transferred the oath to the worker as the means by which he can prove his claim. Rav Sheisha’s objection is therefore not valid. The difference between Rabbi Yehuda and the Rabbis is not that Rabbi Yehuda is more stringent; rather, it relates to the circumstances under which they see fit to have the worker take the oath.
Rachi non traduit
וקציצה מידכר דכירי אינשי. סבירא להו לרבנן דפליגי אדרבי יהודה הלכך אחמירו בה גבי שכיר:
Tossefoth non traduit
ורבנן סברי דבדרבנן נמי עבדינן תקנתא. לא דמי להא דאמרי' בפרק שבועת הדיינין (לעיל שבועות דף מא.) גבי שכנגדו חשוד על השבועה דמדרבנן לא מפכינן שבועה דתקנתא לתקנתא לא עבדינן דהתם בתחלה נתקנה על החשוד ולא רצו לעוקרה אבל הכא מעיקרא מתקנינ' לה על השכיר:
נִגְזָל כֵּיצַד? הָיוּ מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ לְמַשְׁכְּנוֹ כּוּ'. וְדִלְמָא לֹא מִשְׁכְּנוֹ? מִי לָא אָמַר רַב נַחְמָן: הַאי מַאן דִּנְקִיט נַרְגָּא בִּידֵיהּ, וְאָמַר: ''אֵיזִיל וְאֶקְטְלֵיהּ לְדִקְלָא דִּפְלָנְיָא'', וְאִשְׁתְּכַח דִּקְטִיל וּשְׁדֵי – לָא אָמְרִינַן דְּהוּא קַטְלֵיהּ?
Traduction
§ The mishna teaches: How does the halakha of the worker taking an oath and receiving payment apply to one who was robbed? The case is where witnesses testified about the defendant that he entered the claimant’s house to seize collateral from him without the authority to do so. The claimant said: You took items that belong to me; and the defendant said: I did not take them. The claimant takes an oath and receives payment of his claim. The Gemara challenges: Perhaps he did not seize anything as collateral from him? The witnesses testify only to the fact that he entered the house for that purpose. Doesn’t Rav Naḥman say: With regard to one who takes an ax in his hand and says: I will go and chop down so-and-so’s palm tree, and the palm tree is found chopped down and tossed on the ground, we do not say that he chopped it down, but rather we search for evidence?
Rachi non traduit
דקטיל ושדי. שקצוץ הדקל ומושלך לארץ:
אַלְמָא עֲבִיד אִינִישׁ דְּגָזֵים וְלָא עָבֵיד, הָכָא נָמֵי – דְּגָזֵים וְלָא עָבֵיד! אֵימָא ''וּמִשְׁכְּנוֹ''. וְלִיחְזֵי מַאי מִשְׁכְּנוֹ? אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּטוֹעֲנוֹ כֵּלִים הַנִּיטָּלִין תַּחַת כְּנָפָיו.
Traduction
Evidently, a person is prone to bluster without acting on his threat. Here, also, it could be that he was blustering about seizing collateral, but did not act on it. The Gemara answers: Say that the case in the mishna is where the witnesses testify that he entered the house and seized collateral from him. The Gemara asks: If so, let us ask the witnesses and see what items he seized as collateral from him, and there will be no need for an oath. Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: This is a case where one claims that the defendant took items that can be carried beneath his garments, and the witnesses could not see what they were.
Rachi non traduit
דגזים. אומר לעשות דבר גוזמא ושגעון ואינו עושה:
וליחזי מאי משכנו. אותם שיעידו שמשכנו יעידו מה משכנו ומה שבועה יש:
בטוענו כלים [הניטלין] תחת כנפיו. בעה''ב טוען שנטל כלים קטנים שאדם יכול להסתיר תחת כנפי בגדיו ולא הכירו בהם עדים:
Tossefoth non traduit
עביד איניש דגזים ולא עביד. פירש ברוקח דוקא בסתם אדם אבל במוחזק לכך לא וכן נראה וא''ת בלאו הכי מהימן במגו דאי בעי אמר דזבנה מיניה דמהימן כדאמרינן בח''ה (ב''ב דף לו.) האי מאן דנקיט מגלא ותובילא בידיה ואמר איזיל ואגדריה לדקלא דפלניא דזבניה ניהלי מהימן דלא חשיד איניש למיגדר דקלא דלאו דיליה וי''ל דהתם איירי בלקיטת פירות ולהכי נקט מגלא ותובילא ולשון גדירה דשייכא בלקיטת תמרים ולהכי נאמן שדרך הוא למכור פירות אבל הכא איירי בקציצת הדקל ולהכי נקט נרגא ואיזיל ואקטליה דאין דרך למכור אילן העושה פירות לקציצה וכן מוכח בהדיא בהחובל (ב''ק דף צא:
ושם) דלא מהימן אקציצה דאוקי הא דתניא שורי הרגת נטיעתי קצצת והלה אומר אתה אמרת לי להורגו אתה אמרת לי לקוצצו פטור בשור העומד להריגה ואילן העומד לקציצה:
בטוענו כלים הניטלין תחת כנפיו. והכירו העדים במקצתם והוא טוען שהטמין יותר ממה שראו העדים והיה נראה מתוך פי' זה דאין הלכה כר' חייא דאמר בריש ב''מ (ד' ג.) מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידים שיש לו נ' נותן לו נ' וישבע על השאר שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים מק''ו דהא הכא לא חשיב העדאת עדים כהודאת מקצת מדקאמר ר' יהודה עד שתהא שם הודאה במקצת הטענה ור''י אומר דאינה ראיה דאיכא לאוקומי כגון שהחזיר לו כבר מה שראו העדים וממאי דאמרי' התם אם איתא לדר' חייא קמייתא אינה ראיה דה''נ אמרי' פ' המדיר (כתובות דף ע:) אם איתא לדרב הונא דאמר יכולה אשה שתאמר כו' ואע''ג דפסיק התם בפרק בתרא (דף קז:) כוותיה וקצת היה נראה להביא ראיה דהלכה כר' חייא כדמוכח בפ''ק דב''מ (דף ה.) דר' חייא כרבנן דר''ג דפטרי טענו חטין והודה לו בשעורין דמוקי תרי קראי הוא וזה חד להודה במקצת הטענה וחד להודה ממין הטענה והכי קיימא לן דפטור וה''ר יוסף בה''ר ברוך אומר דאינו ראיה דאפילו מאן דפטר בטענו חטין והודה בשעורין אפשר דפליג אדרבי חייא משום דאיכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן אינן בתורת הזמה ור' חייא תורת הזמה לא פריך כדאמרי' התם וכן צריך לומר לר' יוחנן דפליג אדר' חייא בירושלמי דפרק קמא דבבא מציעא אע''ג דפטר בטענו חטין והודה בשעורים לעיל וע''כ צריך לומר דפריך תורת הזמה:
בקונטרס גרסי' ולא אמרן אלא בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר פי' הא דאינו נאמן וקשיא לרבינו תם דקאמר בסמוך דרבא אפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר משמע דמההוא טעמא לחוד מפיק וכן בפרק המקבל (ב''מ דף קטז. ושם) לא מדכר אלא ההוא טעמא לחוד ונראה לר''ת כגר''ח ושערים דרב האי דגרסי ובכולהו לא אמרן אלא בדברים שאין עשוין להשאיל ולהשכיר אבל דברים העשוין להשאיל ולהשכיר אינו נאמן וה''פ ובכולהו לא אמרן דנאמן לומר לקוחין הן בידי אלא בדברים שאין עשוין להשאיל ולהשכיר וכגון דהוי איניש דצניע או דברים שדרכן להטמין או בעה''ב העשוי למכור את כליו אבל דברים העשוין להשאיל ולהשכיר אינו נאמן אפי' איכא כולהו לטיבותא ואפי' אומר בעה''ב גנובין הן דהא גודרות אין להם חזקה אפילו זה אומר גנובין דדברים העשוין להשאיל ולהשכיר נינהו וכשאומר לקוחין הן בידי לית דין ולית דיין דלא מהימן ור''ח עצמו פי' כפירוש הקונטרס ואין נראה דסוגיא לא מוכח הכי כדפי' ועוד דגר''ח גופיה מוכח דאין לפרש כן מדשינה הכא לומר ובכולהו לא אמרן משמע דלא איירי כשיטה דלעיל דקיימת אאינו נאמן:
אָמַר רַב יְהוּדָה: רָאוּהוּ שֶׁהִטְמִין כֵּלִים תַּחַת כְּנָפָיו וְיָצָא,
Traduction
§ Rav Yehuda says, concerning a similar topic: If witnesses saw a person who entered another’s house, concealed items beneath his garments, and left,
Rachi non traduit
אמר רב יהודה גרסינן ול''ג דאמר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source